מרפק טניס אצל שחקני פאדל: למה זה קורה ואיך חוזרים לשחק בלי כאב
הפאדל כבש את ישראל, ואיתו הגיעו גם כאבי מרפק. הסבר על מרפק טניס, על הגורמים בפאדל ועל תוכנית שיקום שמחזירה למגרש.
בשנים האחרונות הפאדל הפך לאחד מענפי הספורט הפופולריים בישראל. מגרשים חדשים נפתחים בכל עיר, קבוצות וואטסאפ מתאמות משחקים מוקדם בבוקר ומאוחר בלילה, ואנשים שלא החזיקו מחבט מעולם מוצאים את עצמם משחקים שלוש וארבע פעמים בשבוע. לצד ההנאה הרבה, פיזיותרפיסטים מדווחים על עלייה בפציעות שקשורות לענף, ואחת הבולטות שבהן היא כאב בצד החיצוני של המרפק, שמוכר בשם מרפק טניס. השם מטעה, כי רוב האנשים שסובלים ממנו בכלל לא משחקים טניס, אבל שחקני פאדל בהחלט נמצאים בקבוצת סיכון.
מה זה מרפק טניס
מרפק טניס, או בשמו הרפואי אפיקונדיליטיס לטרלית, הוא מצב שבו הגידים שמחברים את שרירי האמה לבליטה הגרמית בצד החיצוני של המרפק נעשים רגישים וכואבים. השרירים האלה אחראים על יישור שורש כף היד והאצבעות ועל אחיזה. כשהם מועמסים יותר ממה שהם מסוגלים לשאת, הגיד מגיב בשינויים במבנה הרקמה ובכאב.
הכאב מורגש בדרך כלל בצד החיצוני של המרפק, ולעיתים מקרין לאורך האמה. הוא מחמיר בפעולות של אחיזה, כמו הרמת קומקום, לחיצת יד, פתיחת צנצנת או כמובן החזקת מחבט. בהתחלה הכאב מופיע רק אחרי משחק, ובהמשך עלול ללוות גם פעולות יומיומיות פשוטות.
למה דווקא בפאדל
יש כמה מאפיינים של הפאדל שמגבירים את העומס על המרפק. המחבט כבד יותר ממחבט טניס ואין בו מיתרים, ולכן הרעידות בזמן פגיעה בכדור מועברות ישירות ליד. משחקים רבים כוללים חבטות קצרות ומהירות ליד הרשת, ולעיתים קרובות השחקנים מחזיקים את המחבט בחוזקה רבה מדי, בעיקר בתחילת הדרך.
גורם משמעותי נוסף הוא עלייה מהירה בעומס. שחקן שהתחיל לשחק פעם בשבוע ותוך חודש עבר לארבעה משחקים בשבוע נותן לגידים מעט מאוד זמן להסתגל. גם טכניקה לא מבוססת, כמו חבטת בקהנד שבה שורש כף היד מוביל במקום הכתף והגוף, תורמת לעומס.
האבחון
האבחון נעשה בדרך כלל על סמך התלונות והבדיקה הגופנית. רופא או פיזיותרפיסט יבדקו רגישות בנקודה מסוימת בצד החיצוני של המרפק, ויבקשו לבצע פעולות כמו יישור שורש כף היד נגד התנגדות או אחיזה חזקה, שמעוררות את הכאב. בדיקות הדמיה כמו אולטרסאונד אינן נדרשות תמיד, אבל יכולות לעזור כשהאבחנה אינה ברורה.
חשוב לשלול מקורות אחרים לכאב, למשל בעיות בצוואר שמקרינות לזרוע, לחץ על עצב באמה או בעיות במפרק עצמו. אם יש נימול, חולשה ניכרת או כאב בצוואר, כדאי לפנות לרופא.
ניהול העומס: לא בהכרח להפסיק לשחק
אחד הדברים הראשונים שמטופלים שואלים הוא אם הם צריכים להפסיק לשחק. התשובה תלויה בעוצמת הכאב, אבל ברוב המקרים אין צורך בהפסקה מוחלטת. המטרה היא להוריד את העומס לרמה שהגיד יכול לשאת, ובמקביל לחזק אותו. אפשר לצמצם את מספר המשחקים בשבוע, לקצר את משכם ולהימנע זמנית מחבטות שמעוררות כאב חזק.
כלל אצבע שימושי הוא שכאב קל בזמן המשחק, שנרגע תוך כמה שעות ואינו מחמיר ביום שאחרי, הוא בדרך כלל מקובל. כאב שמחמיר בהדרגה, מעיר בלילה או מפריע לפעולות פשוטות מעיד שהעומס גבוה מדי.
תוכנית השיקום
הבסיס של הטיפול הוא תרגילי חיזוק הדרגתיים לשרירי האמה. התרגיל המוכר ביותר הוא הרמת משקולת קלה בכף היד, כשהאמה נשענת על השולחן וכף היד פונה למטה. מרימים את שורש כף היד ומורידים באיטיות, כשהדגש הוא על השלב האיטי של ההורדה. לאורך השבועות מעלים בהדרגה את המשקל.
לצד זה, השיקום כולל בדרך כלל:
- תרגילי אחיזה עם כדור ספוג או מכשיר אחיזה
- תרגילי סיבוב של האמה עם מוט או פטיש קל
- חיזוק שרירי הכתף והשכמה, שמשפיעים על העומס על המרפק
- תרגילים בתנוחות שמדמות את החבטות במגרש
- חזרה הדרגתית למשחק לפי תוכנית מוסכמת
ההחלמה ממרפק טניס דורשת סבלנות. גידים מסתגלים לאט, ולעיתים נדרשים חודשים עד לשיפור משמעותי. התמדה בתרגילים היא הגורם החשוב ביותר.
ציוד וטכניקה
שינויים בציוד יכולים להפחית את העומס על המרפק. מחבט קל יותר, עם איזון שמתאים לרמת המשחק, יכול לעזור. גם עובי הידית חשוב: ידית דקה מדי או עבה מדי מחייבת אחיזה חזקה יותר. רצועת אמה, שמונחת מעט מתחת למרפק, עשויה להקל על הכאב אצל חלק מהשחקנים, אם כי היא אינה מטפלת בבעיה עצמה.
שיעור עם מאמן מוסמך יכול לעשות הבדל גדול. תיקון של אחיזה הדוקה מדי, למידה של שימוש בגוף ובכתף בחבטות והימנעות מתנועות פתאומיות של שורש כף היד מפחיתים את העומס על הגידים, וגם משפרים את רמת המשחק.
טיפולים נוספים
כשהכאב עיקש, ישנן אפשרויות טיפול נוספות כמו גלי הלם, ובמקרים מסוימים זריקות. לגבי זריקות סטרואידים, הספרות מצביעה על כך שהן עשויות להקל בטווח הקצר אך לא בהכרח בטווח הארוך. ההחלטה על טיפולים כאלה נעשית על ידי רופא, אחרי שוקלים את היתרונות והחסרונות. ניתוח נשמר למקרים נדירים שאינם מגיבים לטיפול שמרני לאורך זמן רב.
חימום לפני משחק פאדל
שחקנים רבים מגיעים למגרש, מחליפים כמה כדורים ומיד מתחילים לספור נקודות. חימום של כמה דקות, שכולל סיבובי כתפיים, תנועות של שורש כף היד, אחיזה ושחרור של המחבט וכמה חבטות רכות, מכין את השרירים והגידים לעומס. גם המתנה של יום בין משחקים עוזרת לגידים להתאושש.
לסיכום, מרפק טניס הוא תופעה נפוצה בקרב שחקני פאדל, בעיקר כשהעומס עולה מהר. ניהול נכון של כמות המשחקים, תוכנית חיזוק מסודרת, התאמת ציוד ושיפור טכניקה מאפשרים לרוב השחקנים לחזור למגרש בלי כאב. אם הכאב נמשך או מחמיר, פנו לרופא או לפיזיותרפיסט שיבנו לכם תוכנית שיקום מותאמת.
