טורטיקוליס אצל תינוקות: למה הראש נוטה לצד אחד ואיך מטפלים בזה

הורים רבים שמים לב לכך כבר בשבועות הראשונים: בכל תמונה התינוק מביט לאותו כיוון, הוא מתקשה לינוק מצד אחד, ובמבט מלמעלה הראש נראה קצת פחוס בצד מסוים. בהרבה מקרים מדובר בטורטיקוליס, מצב שבו שריר בצוואר מקוצר או מתוח יותר מהשריר שבצד השני, וכתוצאה מכך הראש נוטה לצד אחד ומסתובב לצד הנגדי. החדשות הטובות הן שזהו מצב שכיח, ושכאשר מזהים אותו מוקדם, הטיפול בו פשוט יחסית ויעיל מאוד.

מה זה בעצם טורטיקוליס

המונח מתאר מנח קבוע של הראש, ובתינוקות הוא נובע לרוב מקיצור של שריר שעובר מאחורי האוזן ועד עצם הבריח ועצם החזה. כשהשריר הזה קצר בצד ימין, למשל, הראש נוטה ימינה ופונה שמאלה. התינוק אינו סובל מכאב משמעותי, אבל התנועה מוגבלת, והוא נוטה לחזור שוב ושוב לאותו מנח שנוח לו.

הסיבות אינן תמיד ידועות. לעיתים מדובר במנח של העובר ברחם בשבועות האחרונים להריון, במיוחד כשהמקום צפוף, למשל בהריון תאומים. לעיתים הלידה עצמה הייתה ממושכת או מורכבת. ויש מקרים שבהם אין גורם ברור כלל. מה שחשוב הוא לא למה זה קרה, אלא לזהות ולפעול.

הקשר לפחיסות הראש

תינוקות ישנים על הגב, וזו המלצה חשובה למניעת מוות בעריסה. אבל כשהראש פונה תמיד לאותו כיוון, הגולגולת הרכה נלחצת שוב ושוב באותה נקודה, ונוצרת פחיסות. לכן טורטיקוליס ופחיסות ראש הולכים לא פעם יחד, וכל אחד מחזק את השני: הראש הפחוס נוטה ליפול לצד הפחוס, והמנח הקבוע מגביר את הפחיסות.

במרבית המקרים, טיפול מוקדם בהגבלת התנועה ושינוי הרגלי השכיבה משפרים גם את צורת הראש. במקרים מסוימים, כשהפחיסות בולטת ואינה משתפרת, הרופא עשוי לשקול טיפול בקסדה מותאמת. ההחלטה הזאת מתקבלת תמיד אחרי מעקב מקצועי, ולא כצעד ראשון.

איך מאבחנים

האבחון נעשה בדרך כלל על ידי רופאת הילדים, שמפנה לפיזיותרפיה. הפיזיותרפיסטית בודקת את טווח הסיבוב וההטיה של הצוואר בשני הצדדים, ממששת את השריר כדי לאתר עיבוי או גוש קטן, ובודקת את סימטריית הגוף כולו, כולל הכתפיים, האגן והירכיים. לפעמים היא תבקש מההורים להביא תמונות מהבית, שבהן רואים את המנח הטבעי של התינוק בשינה ובערות.

במקרים מעטים נדרשים בירורים נוספים, למשל אולטרסאונד, כדי לשלול גורמים אחרים להטיית הראש, כמו בעיות ראייה, שמיעה או שלד. זה לא אמור להבהיל: מדובר בזהירות מקובלת, ורוב התינוקות מאובחנים עם הצורה הפשוטה והשכיחה.

הטיפול: מתיחות, משחק ומנחים

הטיפול הפיזיותרפי מבוסס על שלושה עקרונות: מתיחה עדינה של השריר המקוצר, חיזוק של השריר בצד הנגדי, ועידוד התינוק להסתובב בעצמו לצד שקשה לו. הפיזיותרפיסטית מלמדת את ההורים את התרגילים, ומדגימה כמה כוח להפעיל, כמה זמן להחזיק ובאילו מצבים. המתיחות צריכות להיות עדינות ונעימות, ואם התינוק בוכה, עוצרים ומנסים שוב בזמן אחר.

אבל עיקר העבודה קורה דרך שינויים קטנים בשגרה. כמה דוגמאות:

• להניח את התינוק בעריסה כך שהדברים המעניינים בחדר, כמו החלון או הדלת, יהיו בצד שאליו קשה לו להסתובב.
• להאכיל ולהחזיק בזרועות באופן שמעודד סיבוב לצד הקשה.
• להרבות בזמן בטן, שמחזק את הצוואר ומוריד את הלחץ מגב הראש.
• להחליף מדי פעם את הצד שממנו ניגשים אל התינוק בעריסה ועל משטח ההחתלה.
• לצמצם זמן ממושך בסלקל ובטרמפולינה, שבהם הראש נשען על אותה נקודה.

כמה זמן לוקח לראות שיפור

התשובה תלויה בגיל שבו התחיל הטיפול ובחומרת המצב. כאשר מתחילים בחודשים הראשונים, רבים מהתינוקות מראים שיפור ניכר בתוך שבועות ספורים, ומגיעים לטווח תנועה מלא תוך חודשים בודדים. כשמתחילים מאוחר יותר, השריר כבר מקוצר יותר והתינוק התרגל למנח, ולכן התהליך עשוי להיות ארוך יותר. זו הסיבה העיקרית שאנשי מקצוע מעודדים הורים לא לחכות ולראות אם זה יעבור מעצמו.

המעקב חשוב גם אחרי שהמצב משתפר. בתקופות של קפיצות התפתחותיות או מחלה, תינוקות נוטים לפעמים לחזור למנח הישן, וכדאי להמשיך בהרגלים הטובים עוד תקופה.

מה ההורים יכולים לעשות כבר היום

הצעד הראשון הוא פשוט להתבונן. האם התינוק פונה לשני הצדדים באופן דומה? האם הוא עוקב אחרי צעצוע מימין לשמאל ובחזרה? האם יש צד שעליו הוא כמעט אף פעם לא שוכב? אם עולה חשד, כדאי לשתף את רופאת הילדים בביקור הקרוב, או לפנות לטיפת חלב.

אין צורך לנסות לבד מתיחות שראיתם ברשת לפני שקיבלתם הדרכה. מתיחה לא נכונה עלולה להכאיב לתינוק וליצור אצלו רתיעה מהטיפול. הדרכה אחת או שתיים אצל פיזיותרפיסטית ייעודית לתינוקות נותנות להורים ביטחון וכלים מדויקים.

טעויות נפוצות שכדאי להכיר

אחת הטעויות הנפוצות היא להמתין זמן רב בתקווה שהמצב יחלוף מעצמו. נכון שיש תינוקות שמשתפרים גם בלי התערבות, אבל קשה לדעת מראש מי מהם, והמחיר של המתנה הוא שריר שמתקצר עוד יותר וראש שהפחיסות בו מתקבעת. טעות נוספת היא להתמקד רק בצוואר ולשכוח את שאר הגוף. תינוק שפונה תמיד לאותו צד מפתח לעיתים גם העדפה של יד אחת, הטיה של האגן או התהפכות לצד אחד בלבד, והטיפול הטוב מתייחס לכל אלה יחד.

יש גם הורים שחוששים לגעת בצוואר של התינוק ולכן נמנעים מהתרגילים. החשש מובן, אבל כשמקבלים הדרכה מסודרת ומבצעים את התרגילים בעדינות, הם בטוחים ויעילים. כדאי לבקש מהפיזיותרפיסטית להדגים שוב ושוב, ואף לצלם סרטון קצר בזמן המפגש כדי להיזכר בבית. שילוב התרגילים בזמנים קבועים, למשל בכל החלפת חיתול, עוזר להפוך אותם להרגל ולא למטלה נוספת ביום עמוס.

ולבסוף, חשוב לערב את כל המטפלים בתינוק. סבים, מטפלת או צוות המעון צריכים להכיר את ההמלצות, כדי שהשגרה תהיה עקבית לאורך כל היום ולא רק כשההורים בבית.

לסיכום, טורטיקוליס הוא מצב נפוץ, לא מסוכן ובר טיפול. זיהוי מוקדם, הדרכה מקצועית ושינויים קטנים בשגרת היום הם המפתח, וברוב המקרים התינוק ישכח מזה עוד לפני שיתחיל ללכת.